עצוב בימי קורונה

עיצוב משרדים אקספו תל אביב

מהם הצרכים של העובדים? היום עובדים אינם מוגבלים בחיבור תקשורת וחשמל לחדר או לשולחן עבודה מסוים. כלי העבודה השונים מאפשרים לכל עובד לתפקד בנוחות בכל זמן ובכל מקום. עולם העבודה כבר פחות ופחות פיזי. עד לא מזמן המחשב ושאר מכשירי העבודה שלנו התחברו בכבל אל הקיר. גם מחשב נייד, היה זקוק לקו תקשורת כדי להתחבר לעולם. בעולם העבודה הישן, לכל אחד היה משרד או עמדת עבודה, “קיוביק”, שולחן וכיסא, טלפון ומחשב, ניירות וקלסרים.

כיום ברב הפרויקטים שמגיעים אלינו אנו לא מוגבלים כבר בחיבורים לקיר, כלי העבודה של העובדים ברב הפרויקטים שמגיעים לסטודיו T+R מאפשרים לנו לתכנן חללי שבו רב העובדים יכולים לעבוד בכל זמן ובכל מקום. אין זה מפתיע אם כך לחשוב שסביבת העבודה העתידית למעשה לא תהיה פיזית. כבר עכשיו, חללי המשרדים, אזורי מפגש  AIGLE וחדרי הישיבות מותאמים בצורך להיות ניידים. עובדים משייטים בין חללי המשרד, חצרות צוות, חדרי עבודה במחלקות השונות, פינות העבודה בבתי הקפה באופן גמיש. גם השפה התעדכנה, וכבר מדברים על “סביבות עבודה” במקום על “משרד”. עוד נניח עשור או שניים, הטכנולוגיה, שמאפשרת לנו ניידות וחיבור שלא הכרנו צפויה לאפשר לנו יכולות נוספות שאנו עוד לא מדמיינים. בעתיד הצפוי שאלת מקום העבודה הפיזי הופכת לשאלה מרכזית. איזו מעטפת עלינו המעצבים לתכנן כך שנוכל לאפשר מקסימום גמישות וניידות לעובדים? כשאפשר לעבוד מכל מקום, היכן המקום המועדף על כל עובד, כך שהעבודה תהיה לו נעימה ואופטימלית, היכן היה מעדיף שהעבודה תתבצע? איך סביבת עבודה כזאת צריכה להיראות?

בסטודיו T+R מחלקת מחקר שעוקבת וחוקרת את נושא ההתפתחות הפסיכולוגית והפיסיולוגית של סביבות עבודה בעתיד הקרוב והרחוק. מגזין העיצוב Metropolis עם חברת Staples מקיים מאז 2013 תחרות שנתית במטרה לגבש חזון למשרד העתידי, חלל שיאפשר יצירה ופרודוקטיביות אבל גם ישקיע בבריאות ובאיכות החיים של העובדים בו. במסגרת תחרות זו מנסים לענות על שאלות מרתקות: האם עולם העבודה העתידי יגדיר מחדש את תפקידו של מקום העבודה? אילו עוד דברים ייכנסו אל עולם העבודה וישנו אותו? איך תיראה העבודה ומה אנו המעצבים ומתכנני סביבת העבודה הפיזית צריכים לייצר כדי לתמוך בצורך של העובדים בפרטיות לצד שיתופי פעולה, בשקט לצד חברה, במקום עבודה אבל גם בחיבור לטבע? איך ייראו חיי העבודה שלנו בחמש השנים הקרובות, בדקנו בסטודיו את השאלות האלו בדגש על השלב הבא של מהפכת העבודה.

מעצבים יתייחסו לאתגר הניידות באמצעות יצירת מקום עבודה פיזי גמיש באופן קיצוני. עיצוב משרדים שבהם יצרו סביבות, פרטיות וציבוריות, חמות וקרות, מוארות וחשוכות – כולן זו ליד זו, כמו פינות בגן בוטני, וכולן בסביבת משרדים אחת, בביניין אחד. דברים כאלו כבר קורים בקליבלנד. מכאן שהמשרדים כפי שאנו מכירים אותם כנראה איבדו את הדרך בנקודה שבה הרצון ביעילות הוביל אותם למראה אחיד ומשעמם – במבנה המשרד, בטמפרטורה ובתאורה, אפילו בחלונות שלרוב אינם נפתחים. זה מקום שלמעשה העובדים אינם שולטים בתנאי העבודה שלהם.

המעבר ממשרדים סגורים לשטחי עבודה פתוחים מעורר מחשבה, שהרי לא כולם אוהבים ויכולים לעבוד בסביבה רוחשת תדיר של אנשים. הגמשת סביבת העבודה תאפשר שיווי משקל בין צורכי הפרט והצרכים המשתנים על פני זמן ובהתאם לפעילות. יש להתייחס לצורך של עובדים לשלוט במידת הרעש באמצעות מערכת שתדע “להגביר ולהחליש” את הקול בסביבה.

יש להתייחס להאצת הפיתוחים הטכנולוגיים ולטענה שאם היום טכנולוגיה היא דבר שמתקיים בתוך סביבת העבודה, בעולם העתידי סביבת העבודה תהיה הטכנולוגיה בעצמה ואנו ניכנס לתוכה. התפיסה הזאת מזכירה את המחשבה שעומדת מאחורי טכנולוגיות כמו מציאות מדומה.

יהיו משרדים שיתוכננו כך שיאפשרו לעובדים גמישות בהתאמת הקירות, השולחנות ומקומות המפגש, וכמובן יש לקחת בחשבון את נושא הבריאות ואיכות החיים ולתת לעובדים מחשוב לביש שיעקוב אחר המדדים שלהם ויציע להם ייעוץ בנושאי ארוחות, תנועה ואפילו מצב רוח, לחץ ומיקוד.

המשרד העתידי קשור גם לנושא הרהוט המשרדי. חברת הרהוט הידועה “הרמן מילר”, ביקשה משמונה אמנים לצייר את השטח האידיאלי לעבודה. אחד מהם צייר שולחן ארוך מאוד המאפשר להקצות שטחי עבודה בעלי אופי שונה – מעבודה אישית ועד עבודה קבוצתית – בלי שיצטרכו לפנות אותו כדי לעבור ממצב אחד לאחר. למעשה, המטרה היא ליצור אזור עבודה שמייתר את חדרי הישיבות, מתוך תפיסה שרוב השיחות שלנו הן שיחות מסדרון המנסות ליצור שיח פתוח וגמיש. רבים מהאמנים התייחסו למה שרואים מבעד לחלון, לצורך לראות עיר, נוף, שמים, לחבר בין העבודה לעולם שבו היא מתקיימת. רבים גם הכניסו אל תמונת המשרד אלמנטים מהבית ומפעילות הפנאי כמו כורסת הסלון, מיטה ואפילו מגרש כדורסל.

אבל כל אלה בעתיד. ומה עכשיו? תכירו את “הקצה” (The Edge), בניין משרדים חדש באמסטרדם, הולנד, שאפשר בהחלט לומר עליו ש”העתיד כבר כאן”. הוא יודע היכן אתם גרים, באיזה רכב אתם נוסעים, עם מי אתם נפגשים היום וכמה סוכר אתם שותים בקפה. זהו כנראה שטח העבודה החכם ביותר שנוצר עד היום. יום בבניין הזה מתחיל באפליקציה שפיתחה הדיירת המרכזית בבניין, חברת הייעוץ דלויט.

מהרגע שהתעוררתם אתם מחוברים. האפליקציה בודקת את הלו”ז שלכם להיום, היא מזהה את הרכב שלכם ושולחת אתכם למקום חניה פנוי, היא מוצאת לכם שולחן פנוי כי בבניין הזה, אין לכם שולחן קבוע. לאף אחד אין, אבל בשולחן שתקבלו תהיה עמדת טעינה אלחוטית לנייד שלכם. מרחב העבודה שתקבלו תלוי בלוח הזמנים שלכם: מקום ישיבה, מקום עמידה, מקום לשיחה סגורה, לפגישה, לריכוז, לקפה.

יש בבניין חדרים קטנטנים שכוללים אך ורק כורסה ומנורה, בלי שולחן, לשיחת טלפון למשל. יש חדרי משחקים ובתי קפה עם מכונות שמזהות אתכם וזוכרות איך אתם שותים את הקפה שלכם. האפליקציה גם מכירה את ההעדפות שלכם בנוגע לטמפרטורה ותאורה ותתאים את הסביבה שבה תתיישבו.

היא תתאים לכם את התוכנית בחדר הכושר כשתיכנסו אליו ותוכלו להזמין דרכה ארוחות ואפילו קניות הביתה שיחכו לכם בסוף יום העבודה. בכל פינה יש טלויזיות ענקיות שמתחברות דרך הרשת לכל מכשיר נייד. בהעדר שולחן אישי, לכל עובד יש תא שהוא הבסיס שלו ליום העבודה. תאים פנויים מסומנים באור ירוק מהבהב. העבר כרטיס והוא שלך.

סך הכול יש בבניין 28 אלף סנסורים שמאפשרים את הגמישות הזאת, ואם אתם מרגישים קצת כמו באח הגדול, אל דאגה – למנהל שלכם אין שום גישה למידע שאוספים אותם סנסורים ואין לו מושג היכן הייתם ומה עשיתם. לפחות לא בדרך הזאת.

החללים בבניין תוכננו כך שייצרו סוגים שונים של אווירה באמצעות מגוון טכנולוגיות ועיצובים. אולם הכניסה למשל מתנשא לגובה של 15 קומות ומשמש חלון בין עולם העבודה לעיר שבחוץ אבל גם הלב החברתי של הבניין. זוכרים את הצורך של אנשים בחיבור מקום העבודה אל הטבע והחוץ? הלובי הזה במרכזו של הבניין כולל תנועת אוויר ושינויי טמפרטורה שמדמים את האוויר הפתוח ומכניסים את התאורה ואת מזג האוויר שבחוץ פנימה.

המגמה היא לייצר סביבות עבודה רבות ושונות, מפגש ופנאי, עם אפליקציה הייעודית שעוזרת למצוא ולהתאים את סביבת העבודה וכן למצוא כל אדם אחר שעובד בבניין כדי ליצור את המפגשים הדרושים. בעולם העבודה החדש, אם אתה לא חייב לבוא למקום העבודה ובכל זאת יש אחד כזה, כדאי שהוא יהיה מקום שאנשים רוצים להגיע אליו מקום שמעודד הצמחה של רעיונות.

האתגר של גמישות בתנועה מתמדת הוא אמיתי. מקום העבודה הופך להיות פלטפורמה שצריכה להכיל מגוון פעילויות שנעשות על ידי מגוון של אנשים, תנאים וצרכים. מה זה אומר על זהות הארגונים? ומי ישלם עבור מקומות העבודה האלה? עבודה בתנועה מתמדת זה ודאי מעייף, אז טוב שיש מי שעדיין מחפש את התשובה לשאלה לאן נלך בתחילתו של יום עבודה.

המאמר התבסס על דברים שנכתבו ע"י דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה 
לתמונות עיצוב משרדים   מפרויקטים ניבחרים